החלטה בתיק בש"פ 4326/04

1.        על העורר בבש"פ 5134/04 - הוא המשיב בבש"פ 4326/04 - (להלן - "הנאשם") הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו המייחס לו עבירה של רצח. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, בתמצית, ירה הנאשם, שבבעלותו חנות ירקות, בבעל חנות ירקות מתחרה (להלן - "המנוח"), שעות מספר אחרי ויכוח ביניהם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב), בהחלטתו מיום 24.11.03, ציווה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים. חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, בהחלטתה מיום 29.12.03, דחתה את עררו של הנאשם (בש"פ 11060/03 מקייטן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(4) 1420). בהחלטתו מיום 1.4.04 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) את בקשתו של הנאשם לעיון חוזר בהחלטת המעצר. הנאשם ערר על ההחלטה לדחות את בקשתו לעיון חוזר (בש"פ 5134/04). משלא נסתיים משפטו של הנאשם תוך תשעה חודשים ביקשה המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים (בש"פ 4326/04). החלטה זאת עניינה עררו של הנאשם ובקשתה של המדינה.

הערר בבש"פ 5134/04

2.        בכתב הערר ובטיעוניה לפני עמדה באת כוח הנאשם על הכרסום שהיה, לדעתה, בחומר הראיות. לדבריה, מוטטה חקירתם הנגדית של עדי תביעה את התשתית הראייתית הלכאורית שהניחה התביעה. כפי שציינה שינה עד התביעה עאמר אבו-מוך, שהיה פועל בחנות הירקות של המנוח, את עדותו ואמר כי יש לו ספק אם האדם שאותו ראה בורח ממקום האירוע היה הנאשם. עוד ציינה באת כוח הנאשם כי בחקירתו הראשית אמר עד זה כי דבריו בהודעתו במשטרה נאמרו "בלחץ השוטרים". כמו כן טענה כי אין לסמוך על דברי העד, שלפיהם האדם שברח ממקום האירוע חבש כיפה הדומה לזו של הנאשם, מן הטעם שנאמרו אחרי שראה כתבה בעיתון שבה נראה צילומו של הנאשם כשהוא חבוש בכיפה. לטענתה, אין לסמוך גם על דבריו של עד התביעה מבורך מסיקה, אחיינו של המנוח, משום שהוכח שלא היה במקום בזמן הרצח, אלא שעתיים קודם לכן; וזאת בניגוד לאמור בהחלטת המעצר מיום 24.11.03 כי ראה את הנאשם שלוש דקות לפני הירי. גם התרשים שצייר עד זה שבו הצביע על המקום שבו היה בשעה שראה את הנאשם היה מוטעה ותוקן בדיעבד על ידי חוקר המשטרה. לכל אלה הוסיפה כי תיאוריו של הנאשם ושל הבגדים שלבש בפי העדים השונים סותרים אלה את אלה. כל אלה, בצירוף "הנסיבות התמוהות" שבהן נמצאה החולצה שממנה נלקחה דגימת DNA שנמצאה תואמת לזה של הנאשם, במקום בו נמצא האקדח בו בוצע הירי, יוצרים "שינוי דרמטי" בראיות המצדיק את שחרורו של הנאשם.

           לעומתה טענה באת כוח המדינה כי טענות אלה נבדקו ונשקלו בעיקרן כבר בהחלטה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים וכן בערר על ההחלטה. לדבריה, נשאר מצב הראיות כשהיה ולא היה בו כרסום. לדבריה, הביע עד התביעה עאמר אבו-מוך ספק בדבר זיהויו של הנאשם כמבצע הרצח כבר בהודעתו הראשונה במשטרה, לפני שראה את צילומו בעיתון, כך שמבחינה זאת לא חל שינוי בגרסתו במהלך חקירתו. אשר לעד מבורך מסיקה ציינה כי עד זה העיד במהלך של שתי ישיבות וחזר וטען כי ראה את הנאשם דקות מספר לפני הרצח כשהוא הולך לכיוון חנות הירקות "כשידיו לעבר מפשעתו, כאוחז אקדח". עוד עמדה על מידת ההתאמה בין דגימת ה- DNA שנלקחה מן החולצה לבין זה של הנאשם וכן ציינה כי במקום נמצא גם כובע התואם את תיאוריהם של עדי הראיה.

3.        לא שוכנעתי כי פרטי הראיות שבהן מיקדה באת כוח הנאשם את טענותיה מקעקעים את תשתיתן של הראיות לכאורה, עד כדי שחרורו של הנאשם. כאמור, נבחנו טענות אלה בעיקרן כבר בהחלטה הראשונה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים וכן בדיון בערר עליה ונדחו. הספק שהעלה עד התביעה עאמר אבו-מוך, שהוזכר כבר בהודעותיו במשטרה, אף הוא אינו ראיה חדשה, וגם הוא לא די בו כדי לכרסם בראיות. גם הנסיבות שבהן נמצאו החולצה, האקדח והכובע - שאף הן אין בהן משום חידוש שנתחדש במהלך המשפט - ראוי להן שיתבררו וישקלו בפסק הדין ולא בשלב זה. לענין הסתירות בין התיאורים בפיהם של העדים יודגש כי בהחלטתה ציינה חברתי, השופטת ד' ביניש, כי "עיון בחומר החקירה מעלה כי שורה של עדים תיארו את האדם שנמלט מזירת האירוע מיד לאחר הירי במנוח כבחור דתי, בעל זקן שלבש חולצה לבנה ומכנס שחור וחבש על ראשו מגבעת כהה". ניתן, אפוא, לומר כי "התיאור הבסיסי" בפי העדים היה דומה ואין בסטיות קלות ממנו, בעדותו של עד פלוני או אלמוני, כדי לערער את משקלו הראייתי הלכאורי.

           אוסיף ואומר כי שינוי של מה בכך או התערערות כלשהי של מכלול הראיות לא די בהם, בדרך כלל, כדי לקעקע את מכלול הראיות הלכאוריות עד כדי ביטול החלטת המעצר. עם זאת, לדעתי, יש מקום לשחרר נאשם שנעצר עד תום ההליכים על פי ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אם התקעקע מכלול הראיות כך שלא ניתן היה מלכתחילה לצוות על מעצרו של הנאשם על פיו. נוטה אנוכי לדעה שאין להחמיר עם נאשם הטוען שנתכרסמו הראיות נגדו עד כדי הצבת דרישה "שהסיכויים לזיכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו" (דברי השופטת שטרסברג כהן בבש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 95(3), 263). אולם, גם לפי שיטתי המקלה לא די בהשגות שהעלתה באת כוח הנאשם. לפיכך נדחה הערר.

בקשת המדינה בבש"פ 4326/04

4.        בבקשתה של באת כוח המדינה ובטיעוניה בעל פה נטען כי השאלה אם הנאשם הוא מסוכן נבחנה יותר מפעם אחת על ידי הערכאות שדנו במעצרו והשיבו עליה בחיוב. כפי שהדגישה קבע בית המשפט המחוזי בהחלטת המעצר כי המעשה נעשה באופן קר ומחושב, שאינו משאיר סיכוי לקורבן להינצל, ומכאן מסוכנותו הגדולה של הנאשם. לפיכך לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה למעצר. על כך חזר ועמד בית משפט זה בהחלטתו הנזכרת מיום 29.12.03. אשר להתמשכותו של המשפט, אכן היו דחיות מטעמי בית המשפט, או לפי בקשות של באת כוחו של הנאשם, אולם עד היום התקיימו כ- 7 ישיבות שבהן היתה התקדמות ממשית וכן נקבעו ישיבות נוספות בחודש יולי 2004. לעניין זה טענה באת כוח הנאשם כי המשפט לא יסתיים תוך תקופת ההארכה ויימשך כשנתיים נוספות ואף קצב שמיעת העדים איטי. לפיכך, יש לדחות את בקשתה של המדינה ולשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.

5.        במקום אחר אמרתי כי "דברו הברור והמפורש של המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 הוא כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, את דברו יש לקיים ואין אנו רשאים לדוש אותו בעקב" (בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר, תקדין-עליון 585 (3)1999). בכל דיון בדבר מעצרו של אדם נשקלות, זו לעומת זו, זכותו של היחיד לחירות וזכותו של הציבור להיות מוגן מפני רוע מעלליו של היחיד העבריין, לרבות הצורך למנוע שיבוש של הליכי המשפט. וכבר אמרתי ש"קשה מאד למצוא את הדרך הנכונה ללכת בה בין שני הקטבים המושכים כל אחד לעברו"; וכי "עלינו לקדש את זכותו של היחיד לחירות, אפילו הוא עבריין, אולם יש לקדש - לא פחות ואולי אף יותר - את זכותם של בני הציבור לחירות, החירות מן הפחד שהיחיד העבריין ירע להם" (בש"פ 7914/99 מדינת ישראל נ' פלוני, תקדין-עליון 99(3) 17; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי, פ"ד נה(3) 232 והאסמכתאות שם). בבש"פ 1150/01 הנ"ל הוספתי והדגשתי כי: "בכל פרק של תקופת המעצר יכול שמשקל זכותו של היחיד ומשקל זכותו של הציבור ישתנו, כל אחד מהם בפני עצמו וזה לעומת זה. לפיכך, על בית המשפט לחזור ולשקול זכויות אלה מחדש, עם כל בקשה להארכת תקופת המעצר, כפי שהן מונחות לפניו באותה שעה. למותר לומר כי לשם כך עליו להשקיף על התמונה הכוללת העולה מתוך הנתונים - ישנים עם חדשים - שהובאו לפניו, בזהירות וגם בשכל ישר". (וכן ראו דברי בבש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני, תקדין עליון 2002(2) 2746; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, תקדין עליון 2003(1) 20; בש"פ 4587/03 מדינת ישראל נ' זאדה, תקדין עליון 2003(2) 2469).

           אולם, אפילו בודקים וחוזרים ובודקים היטב היטב את כל השיקולים הצריכים לענין גובר כוחן של הנסיבות המצדיקות את הארכת המעצר על השיקול של התמשכותו של המשפט. בפרשה שלפנינו מדובר ברצח אכזרי, קר ומחושב, על ידי יריה מטווח קרוב בראשו של הקורבן, שלפי החשד נבע משיקולים של תחרות מסחרית. כאמור לעיל מעיד מעשה כזה על מסוכנותו הגדולה של עושהו. לכך מוסיפה משקל רשימת הרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות אלימות, לרבות עבירות תקיפה והחזקת נשק שלא כדין. מסוכנות כזאת אין להפיגה אלא על ידי מעצר ממש, כליאה מאחורי דלתיים ובריח.

6.        לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 18.5.04, או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 1131/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ו בסיון תשס"ד (15.6.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: